כשהגוף מדבר את הנפש

רן (שם בדוי) פנה לטיפול לפני כשנה בהמלצת חבריו. לדבריו, העיסוק האינטנסיבי שלו בנושא רפואי מסוים המטריד אותו חלק נכבד מהזמן נראה להם מדאיג ואפילו אובססיבי. מאחר ואחד מהם פנה לאחרונה לטיפול נפשי, הוא הציע גם לרן לבחון לעומק את הצורך לתת אפיק ביטוי לדאגה וללחץ, הנובע מקיום הבעיה, גם באמצעות שיחות. רן לא ממש הבין את ההמלצה של חברו וגם לא ממש הסכים איתה, אך מתוך הערכה רבה לחבר הילדות, החליט לבחון את הנושא. בהתאם לכך, רן חיפש מידע באינטרנט ובהמשך בחר לחפש מטפל בעל ידע והכרות בתחום הפסיכוסומטיקה וכך הגיע אלי. בפגישתנו הראשונה רן אמר לי – "לימור, כואב לי, באמת, אני לא ממציא את זה ולא מדמיין את זה. כואב לי ואני מרגיש שלא מאמינים לי ולא לוקחים אותי ברצינות".

רן סובל מכאבי בטן ממוקדים ברום הבטן. לדבריו, הוא פנה למערכת הרפואית פעמים רבות ונבדק על ידי רופאי משפחה ויועצים מומחים בתחומים שונים. הוא ערך ברור נרחב, שכלל גם ברור פולשני שנעשה בטשטוש והרדמה. לאחרונה ערך לבקשתו גם בדיקות דימות שונות, למרות שנאמר לו ע"י הרופאים כי מבחינה קלינית לא נראה שמצבו הרפואי מצדיק ברור מסוג זה. רן הוא בעל אמצעים ולכן חלק מהברור נעשה במימונו, בנוסף למערכת הציבורית. רן פנה לחפש מידע גם באמצעות אתרים שונים באינטרנט העוסקים ברפואה. הרושם הוא כי המערכת הרפואית, כמו גם המשפחתית והזוגית, התגייסו בדרכים שונות לסייע לו. רן מודע לכך שהעיסוק שלו במצבו הרפואי גוזל זמן רב ואנרגיה. הוא מבין ומודע לסיבות שבגללן המליץ לו החבר לפנות למטפל בתחום בריאות הנפש, ולמרות זאת הוא בטוח כי ישנו ממצא רפואי מדאיג אשר לא התגלה עדיין, ובעיקר חושש ממחלה אונקולוגית. בשיחות הוא מביא דוגמאות שונות של מקרים בהם המחלה התגלתה מאוחר בתוך המשפחה, בסיפורים של חברים, במקרים עליהם קרא או שמע, ובעיקר משום שהכאב ממשיך להטריד אותו ולא נמצא ממצא או הסבר רציונאלי מניח את הדעת.

למרות שהוא זוכה לתמיכה רבה, הן ע"י חברים ומשפחה והן ע"י בת זוגתו, ועל אף הברור הנרחב שעשה, רן מרגיש רוב הזמן בודד, לא מובן ומתוסכל. מאחר והוא אינו רוצה להעיק, להדאיג או לשעמם, הוא מתכנס לא מעט בתוך עצמו ומבין כי אינו נגיש.

בשיחות עולים נושאים שונים הקשורים לחייו, אך כל פגישה עוסקת בבעיה שהביאה אותו לטיפול. רן מקפיד לשתף במצב הרפואי בבדיקות, בממצאים ובתחושותיו, ומעלה בעצמו גם מונחים מתחום בריאות הנפש הקשורים כולם לתחום החרדה - חרדה כוללנית, חרדות בריאות, הפרעה טורדנית כפייתית, ועוד.

האם רן סובל מחרדות?

חרדה היא עיסוק נרחב בגורמים המעלים בנו דאגה ופחד. יש בחרדה מרכיבים קוגניטיביים, רגשיים, התנהגותיים וגופניים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי באופן נרחב ובתחומי חיים שונים, או באופן ספציפי לבוא לידי ביטוי בהתקפי חרדה והתקפי פניקה, במחשבות טורדניות או טכסים חוזרים, וגם בביטויים גופניים.

האבחנה בין דאגה בריאה ואחראית לבריאותנו לבין מצב של חרדת בריאות מחייבת עיסוק מקצועי בכובד ראש ובזהירות הראויה, ידע והבנה בפסיכוסומטיקה וחיבור לעולם הרווחה והבריאות.

כמה מלים באופן ספציפי על חרדת בריאות- חרדת בריאות מתבטאת בדאגה אובססיבית לקיומו של מצב רפואי חמור. היא פורצת לרוב בגילאי ה-20 וה-30 אצל נשים וגברים כאחד, ומתאפיינת בפנייה חוזרת ונשנית למערכות הבריאות, כמו גם למערכות התמיכה השונות, על רקע סימפטום רפואי מטריד או כואב. במצב הזה, ההתעסקות בנושא רבה, הברור הרפואי אינו מספק ותשובות תקינות אינן מרגיעות. ההיסוס והספק לא מרפים ועולה בקשה להעמקת הברור, כאשר גם במהלכו תוצאה חיובית לא תביא לרגיעה. המטופל ימשיך ויבקש לחקור את מצבו ולהעמיק את הבדיקות, אף כשמדובר בברור פולשני, ולא פעם בניגוד להמלצת הרופא או היועץ במערכת הציבורית והפרטית.

העיסוק האובססיבי הופך לא פעם למרכזי בחיים. המטופל פונה לגורמים רפואיים שונים ומקבל המלצות שונות להעמקת הברור. התהליך גורר פגיעה באיכות החיים ובמיקוד האישי. הקשב מופנה לעיסוק במחלה, במקום לצדדים הבריאים והחיוביים האופייניים לשכבת הגיל זו. לא פעם נוצרות אפיזודות של דכאון, תחושה של חוסר טעם או משמעות, לצד החמרה בסימפטומים, כולל חרדה.

ועם התובנה הזו מה ניתן להבין על מצבו של רן?

רן סובל מסימפטומים גופניים ומתקשה לקבל את ההנחה שמקור תלונתו הנו נפשי. כיוון שכך המצוקה הנפשית ממנה הוא סובל הולכת וגדלה, והכאב הפיסי אינו מרפה. רן עסוק ללא הרף בניסיון לתאר את הכאב, להנכיח את קיומו ועוצמתו בחייו, הסבל רב והוא מרגיש בודד בתוכו.

כמטפלת העוסקת בתחום הזה, הצעתי לו להתמקד יותר ביחסי הגומלין בין הגוף ונפש במקום לעסוק בשאלה אם מה שיש לו אמיתי, מדומיין, פיסי או נפשי. הגישה הזו מאפשרת לראות את הבעיה ואת הכאב כמצב נוכחי, תוך בחינה יותר מאוזנת של החיים באופן כללי ולא רק דרך הפריזמה של הכאב והגוף. בכך ממקדים תשומת הלב והקשב לחיים באופן מדויק יותר לצרכים הנוכחיים, תוך מציאת כלים מאזנים ומחזקים לחיים באופן כללי.

ניתן לומר בפשטות כי רן לומד באמצעות השיחות לראות בכאב חלק מהחיים שלו ולא את מרכז החיים שלו.

מניסיוני, כאשר קיים פער בלתי ניתן לגישור בין רמת הסבל לאבחנה, כשקיימת תחושה כללית של בדידות וחוסר מובנות, שילוב הטיפול הרפואי ביחד עם טיפול נפשי ומתן מענה רגשי הינו המענה המיטבי.

בברכת נפש בריאה בגוף בריא,

לימור.