טיפול מרחוק
התפשטות נגיף הקורונה הצריכה מאיתנו המטפלים, וגם מהמטופלים, להתארגן מחדש במציאות המשתנה.
מילים כמו "ריחוק חברתי", "מסיכה" ו"סגרים" נכנסו לשפה היומיומית, ודרשו פתרונות יצירתיים שיחברו בין העולם הטכנולוגי למורכבות הטיפול הנפשי.
כמו מטפלים נוספים, עברתי בתקופה זו לטפל מרחוק.
עם כניסת החיסונים, רוב המטופלים חזרו לפגישות הפרוטליות, ומיעוט בחרו להמשיך במסגרת הטיפול המקוון באופן קבוע או חלקי.
מה בעצם קרה?
חלק מהמטופלים זיהו את היתרון הגלום בחיסכון בזמן, בנוחות, בזמינות ובנגישות.
הטיפול מרחוק זימן אפשרויות לטפל מכל מקום בארץ ובעולם, וביטל את ההכרח בקרבה גיאוגרפית.
אם בעבר האמנתי, כמו רוב המטפלים, שהמרחב המשותף הפרונטלי הוא חיוני, הייתה זו הזמנה לבחון את הנושא מחדש. למשל, מושגים מרכזיים כמו קשר עין, הבעות פנים ושפת גוף, קיבלו תשומת לב אחרת דרך המסך.
הטיפול המקוון הזמין אותי לפגוש משהו נוסף מתוך עולמם הפיזי של המטופלים.
היכן בחרו לשבת בביתם, אם במטבח, בסלון או בחדר העבודה. חלק מהמטופלים בחרו להכיר לי את בני משפחתם, את בעלי החיים שלהם, זכרונות שונים, או תמונה מתוך חייהם.
יש מטופלים שהרגישו הקלה להיחשף דווקא במרחב המקוון, ונוחות לשבת במרחב הפרטי שלהם.
לאחר שנה וחצי של קורונה, ולמרות החזרה הכמעט מלאה של טיפול במרחב הפרונטלי, אני עדיין מאמינה כי יש יתרון להיכרות מוקדמת במפגש הפרונטלי, ולכן אני ממליצה להגיע פיזית לקליניקה לפחות בתחילת הדרך, כמובן במידת האפשר, ולראות באמצעי המקוון הזדמנות שיש בה יכולת להרחיב ולאפשר, במיוחד במציאות לא יציבה.
עם זאת, המסקנה החשובה היא כי אין מניעה לטפל במסגרת מקוונת. בין אם משיקולים של מרחק גיאוגרפי, או העדפת המטופל/ת.
בדומה לטיפול הפרונטלי, הזמן הנכון לפנות לטיפול הוא כשאנו מוכנים להיכנס לתהליך, מאמינים ומעוניינים ביכולת לקבל עזרה.
את הטיפול המקוון אקיים תמיד מחדר הטיפול, כאשר המטופל בוחר את המקום המתאים עבורו.
אני מזמינה אתכם לפנות אליי, ולחשוב ביחד מהו אופי המפגש הנכון עבורכם.